As promised, I am going to begin pulling sections out of the exegesis paper that I wrote for Dr. Stuart (Old Testament Poets) this past Spring semester, and posting them here. Since this was a Hebrew exegesis paper, the Hebrew text remains important throughout. What follows is my re-constructed text and my own translation of this passage. I will post text-critical and translation notes in further posts (otherwise this could get quite long).

18
צעק לבם אל אדני חומת בת ציון
הורידי כנחל דמעה יומם ולילה
אל תתני פוגת לך אל תדם בת עינך
19
קומי רני בלילה לראש אשמרות
שפכי כמים לבך נכח פני אדני
שאי אליו כפיך על נפש עולליך
20
ראה יהוה והביטה למי עללת כה
אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים
אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא
21
שכבו לארץ חוצות נער וזקן
בתולתי ובחורי נפלו בחרב
הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת
22
תקרא כיום מועד מגורי מסביב
ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד
אשר טפחתי ורביתי איבי כלם

18
Their heart cries out to Adonai.
O wall of Daughter Zion!
Bring down tears like a torrent
day and night
Do not allow yourself rest
Let not the pupil of your eye be still
19
Arise, cry aloud in the night
at the beginning of every watch
Pour out your heart like water
before the face of Adonai
Lift to him your palms
for the sake of the life of your children
20
“Look, O Yahweh, and see!
To whom have you inflicted in this way?
Should women eat their fruit
the children for whom they cared?
Should they be slain in the sanctuary of Adonai
the priest and the prophet?
21
On the ground, in the streets, they lay down
the youth and the elder
My young women and my young men
fell by the sword
You slew in the day of your anger
You slaughtered mercilessly
22
You summoned like a feast day
my terrors from all around
And there was not, in the day of the anger of Yahweh,
an escapee or a survivor
Those whom I cared for and reared
my enemy destroyed them”